אנטישמיות בצרפת, השקר הגדול.

מאת ד"ר מרדכי בן חמו

דיברי הכותב.

בשנת 2009, ניגשתי למשרד הקליטה כדי לבקש ממון עבור מחקר על עולי צרפת וסיבות העלייתם ארצה. מול נציגת המשרד, הסברתי מהם הממצאים שלי:

-1 עולי צרפת לא עולים לארץ כדי לברוח מאנטישמיות.

-2 סיבות העלייה יותר קשורות לבעיות סוציו-כלכליות או לבעיות זהות.

-3 כמעט ואין אנטישמיות בצרפת.

בנמוס, הנציגה אמרה שלה ולמשרד שהיא מייצגת, אין כל אינטרס לפרסם כזה מחקר, הרי תפקידם לעלות כמה שיותר יהודים לארץ ישראל. וכך נפרדו דרכינו.

שנים תהיתי אם אני צריך לכתוב את המאמר הזה… הרי מה יש לי להרוויח? שכל בעלי דעות קדומות יתנפלו עלי? שכל אלה שנשטפו על ידי התקשורת יבואו להתנגד ולאמר לי שמה שאני כותב "לא נכון כי בטלוויזיה אמרו ש…"?

אז מה הם המניעים שלי?

כמי שלרוב סבל מדעות קדומות (יהודי, חנון, מהגר, מזרחי, ממעמד חברתי נמוך) הנני חווה סיפוק רב מניפוצן בעזרת כלים מדעיים ומחקר. אני מוצא את חשיבתי מחוץ לקופסא כקריאת תיגר על המוכר והשונה אשר 'מאלצת' את המערכת לאתגר עצמה ולחשוב בכיוונים אחרים.

אני מודע שהממצאים שאציג פה נגד הזרם, לכן חשוב לי להזכיר שאני יהודי מבית דתי אלג'יראי, גדלתי בצרפת. עזבתי חיים נוחים באירופה כדי להגשים את חלום הציוני. לא ניתן להגדיר אותי כ"שמאלני" אלא "ימין-מרכז". אני אוהב את עם ישראל, אני אוהב את היהדות ומדינתי: ישראל. עם זאת אני גם אוהב מדע ואמת.

לגופו של עניין.

משנות ה2000 המוקדמות, התקשורת הישראלית מפיצה כתבות על מקרים מזעזעים של אנטישמיות בצרפת. כהוכחה לכך, מראים שמספר העולים לישראל עולה בצורה דרמטית.

אני בעצמי, חזרתי ארצה ב2005, לעתים קרובות, ה"צברים" תשאלו אותי על אנטישמיות  בצרפת, ועל הקשיים לחיות שם כיהודי. תמיד אכזבתי אותם בתאור הרבה יותר חיובי על חיי בצרפת.

הדיסוננס בין הדעות הקדומות, לבין מה שחוויתי ומה שעולי צרפת מספרים די צרם לי. כך החלטתי לחקור את הנושא.

אז מה מספרים על חיי יהודי צרפת?

באפריל 2015, פורסמה בחדשות 2 כתבה מדאיגה ביותר, שכותרתה: "כך הפכה צרפת למדינה הכי אנטישמית באירופה"[1]. בשורותיה נאמר ש"עוד עולה מהדו"ח כי במזרח אירופה מספר האירועים האנטישמיים ירד, אך בצרפת האלימות נגד יהודים רק מתגברת". הכתב שמתבסס על סקר "רציני" עוד מוסיף ביטוים מסוג :"לאור הנתונים המדאיגים…".

      ב2016 פורסמה הכתבה לא פחות מדאיגה: "יציאת צרפת: מול אנטישמיות וטרור אסלאמי- היהודים מורידים את הכיפה ברחוב"[2]. העיתונות הבינלאומית גם לא נשארת חייבת. כך מאמר שמתבסס על דו"ח של הADL (הליגה נגד השמצה[3]) מתעד את המצב: "עליית האנטישמיות באירופה: ההיסטוריה חוזרת על עצמה עוד פעם[4]". במאמר נאמר ששיעור האנטישמיות עולה באופן דרסטי באירופה ובעיקר ב2 מדינות: יוון וצרפת.

קהילה לחוצה.

אם ניתן לפקפק ברצינות הכתבות שהשגנו, ישנם כמה מיקרים שבאו לזעזע את יהודי צרפת ואת ישראל. הכל התחיל עם חטיפתו ורצחו של הצעיר אילן חלימי ב2006. כמה צעירים בעלי קדומות חטפו אותו כי "ליהודים יש כסף" וציפו לקבל כופר. התקרית נגמרה בהוצאה להורג אכזרי ביותר של הצעיר המסכן.  ב2012 רצח ערבי צרפתי 4 יהודים (כולל ילדים) בבית ספר יהודי בטולוז. תקיפת המכולת "היפר כשר" והחטיפה והרצח של 4 יהודים ב2015 הוספו להחריד ולהדאיג את הקהילה היהודית. ב2017 שרה חלימי נרצחה, עד היום לא ברור אם הרצח על רקע אנטישמי אך הארוע הוסיף להדאיג קהילה מבוהלת.

קשר בין המצב בישראל לבין ארועי אנטשמיות.

יש מחויבות, כחוקר עובדות חברתיות, לא להגרר אחרי הרגשות, הדעות הקדומות והשיפוט המהיר ולבחון את הנתונים בצורה "קרה". כך מגלים למשל שתקריות אנטישמיות בצרפת גוברות כאשר ישנם ארועים במזרח התיכון. למשל, מ219 פעולות אנטישמיות ב2001, המבצע "חומת מגן" הקפיץ את הארועים האנטישמיים ל936. מ397 תקריות אנטישמיות ב2008, המבצע "עופרת יצוקה" ב2009 מעלה את המעשים האנטישמיים ל832. וכך כל פעם שישנם מבצעים צבאים בישראל.

צילום מסך 2017‏.07‏.13 ב‏.16.28.58

ירידה של מיקרי אנטישמיות?

כנגד המצב שתארתי מקודם, ג'יל שברול (Gilles Chavreul), אחראי ממשלתי בצרפת על מאבק בגזענות ואנטישמיות בצרפת, מציין שבין ינואר ליוני 2016 ישנה ירידה של 64% בפעולות אנטישמיות. באותה תקופה העיתונות הישראלית מתארת מצב נואש ליהודי צרפת… לפי שברול, זו "הירידה המשמעותית והגדולה מתחילת המאה ה21". בנוסף נצפתה בצרפת ירידה של 35% מעשים גזענים ב12 החודשים אחרונים (דיווח של דצמבר 2016).

יהודים קורבנות מועדפים?

הנתונים המוצגים בלי כל הקשר נוטים באמת להיתפס כמדאיגים. אבל אם מתחילים להשוות אותם לדיווחים על מעשה גזענות בצרפת, ניתן לקבל קצת פרופורציות. לפי הנתונים של משרד הפנים הצרפתי (2015), ניתן לראות שיהודים סובלים באותה מידה כמו "מהגרים" או בני גזע אחרים מגזענות. אם ישנם 475000 יהודים בצרפת וכ6 מיליון צרפתים יוצאי אפריקה וצפון אפריקה. אז 0.18% מהיודים נגד 0.16% בכלל ה"אחרים" חווים איומים, קללות ואלימות.

צילום מסך 2017‏.07‏.13 ב‏.16.30.25

אותם הנתונים של משרד הפנים הצרפתי אף מראים מגמה הפוכה לצפוי. ב2015, למרות הארועים הדרמטים של אותה השנה בצרפת, ישנה ירידה בפעולות ואיומים אנטישמים (-5.3%) ועליה של 223% כלפי מוסלמי צרפת.

צילום מסך 2017‏.07‏.13 ב‏.16.34.22

האם מצב היהודים מול שאר הצרפתים שוויוני בהקשר לאלימות וסיכון?

אם ראינו שיהודים לא סובלים יותר מאשר "אחרים" מגזענות[5], עכשיו נתמקד בהשוואה בין חוויות אלימות בקרב יהודים מול שאר האוכלוסיה.

גם הפעם נגלה הפתעות. סטטיסטית[6], יש יותר סיכוי לחוות אלימות גופנית כאשר האזרח אינו יהודי! למשל יש ליהודים פי 6.7 פחות סיכוי לחוות פגיעה גופנית מאשר כל אזרח צרפת אחר. יש גם ליהודים פי 1.75 פחות סיכוי להרצח מכל אזרח אחר בצרפת. השגחה אלוהית או השתייכות לאזורים ומעמדות פחות חשופים לאלימות? לא ניכנס לפרטים. הנתונים בכל אופן מראים שישנו פער בין המורגש לבין המתרחש.

צילום מסך 2017‏.07‏.13 ב‏.16.45.05

בנוסף לנתונים, ייאמר לזכותה של צרפת שב2011, הארגון Friedrich Ebert Stiftung (FES), פרסם דו"ח בו נאמר שהעמדות האנטישמיות בצרפת פחות נפוצות מאשר הממוצע האירופאי.[7]

האם מה שקורה בשטח מצדיק "לקום ולעזוב את המדינה?"

יהודי צרפת מתארים מצב "מסוכן" בצרפת (אנטישמיות), שלא מאפשר לחיות בצורה בטיחותית ומצדיק עליה לארץ ישראל. אם המדד הינו "מסוכנות" שנגרמת מאלימות בין אישית (רצח, איומים, גזענות), אז מתברר שגם הפעם, תחושות יהודי צרפת לא תואמות לנתוני השטח.

יש פי 1.72 סיכוי למות בארוע טרור בישראל מאשר בצרפת. נתון זה נכון לשנת 2015, שנת שיא הטרור בהיסטוריית צרפת ודווקא שנה רגועה בישראל (הכל יחסי). זאת אומרת שבאופן פרדוקסלי, הנתון מחמיא מאוד לישראל, לא לצרפת, ובכל זאת, ישראל הרבה יותר "מסוכנת". משנת 2000 ועד שנת 2016, נרצחו 1285 ישראלים בפעולות טרור לעומת צרפת בה באותה התקופה נרצחו 261 (הקורבנות לא רק יהודיות, מתוכם 9 יהודים). זה כמעט פי 5 פחות מאשר ישראל עבור מדינה שפי 8 גדולה ממדינת היהודים באוכלוסיה (8,380,000 תושבים בישראל ו66,000,000 בצרפת). בשורה התחתונה, אם אנטישמיות מהווה חסר ביטחון וסכנה ממשית, אז מוטב שיהודי צרפת לא יעלו לישראל, מדינה בה ישנם יותר סיכויים למות או להיפגע ממעשי טרור. מצאתי כי שיעור מקרי הרצח הינו זהה בשתי המדינות.

לטובתה של ישראל ייאמר שיש פי 2.75 פחות סיכוי למות מסרטן (ב2 המדינות סרטן  סיבה מספר אחת לתמותה) מאשר בצרפת ובישראל פי 1.8 פחות סיכוי למות ממחלת לב. אז אם כבר לעלות לישראל, שהסיבה לעלייה תהיי הגשמת החלום הציוני או בריאותית בלבד ולא משיקולים ביטחוניים מוטעים הנעשים על שיקולים/נתונים מוטעים.

צילום מסך 2017‏.07‏.13 ב‏.16.48.16

התפתחות הקהילה היהודית בצרפת.

ראינו עד כה שנתוני האנטישמיות לא מצדיקות עלייה לארץ (אלא אם כן ממניעים בריאותיים ו/או אידיאולוגיים). ייתכן שה"מסוכנות" אינה מדד ראוי להצדקת העלייה לישראל ושאכות החיים אכן מדד טוב יותר. לכן, נבחן אותו.

מדינת רווחה.

בראשית הדברים חשוב להסביר מהי צרפת. צרפת הינה מדינת רווחה עם נטיה ליברלית. המפלגות הקומוניסטיות חיו, עד לא מזמן, חיים פורים וההסתדרות (CGT, CFDT, FO, CFE-CGC, CFTC) המזוהה עם השמאל הקצוני, שולטת בכל המוסדות הגדולים [8]. המפלגה הסוציאליסטית (שרק ב2016 התנפצה), שלטה שנים רבות על צרפת וזאת משנות השמונים המוקדמות (ועד שנות האלפיים למרות שני נשאי צרפת "ימנים": שיראק וסרקוזי).

בצרפת חינוך חינם לכולם! (גם כותב השורות האלה זכה ללימודים חינם עד הדוקטורט). מערכת בריאות חינם (השתתפות סמלית) לכל השרותים. כמו כן דמי אבטלה עד שנתיים (יחסים לגובה המשכורות אחרונות). אחרי תקופת האבטלה ישנה קצבת סעד מכובדת. וכמובן, צרפת מעניקה קצבאות ילדים הוגנות (ביותר) ועזרה לתשלום דיור פרופורציונאלית להכנסות. נתונים אלו מדברים על כלל האוכלוסייה ללא הבדלי דת, ולכן נתמקד כעת באיכות החיים "היהודית" כפי שהיא מתרחשת היום

מספר בתי כנסת בצרפת.

בצרפת ישנם כ280 בתי כנסת (רשמיים), אל מול 2052 מסגדים. על פי נתוני משרד הפנים הצרפתי, מצב המוסלמים בהקשר זה, הרבה פחות טוב מאשר זה של יהודים.

מספר בתי ספר יהודים.

מספר בתי ספר הינו גם מדד טוב לאכות חיים של קהילה. אם 70% מילדי הקהילה הולכים לבית ספר ציבורי, 30% (32045 תלמידים) הולכים ל294 בתי ספר יהודים (בהשוואה ישנם רק 30 למוסלמים). ב1970 היו רק 30 בתי ספר. בשנות 80-90, 50 בתי ספר חדשים [9] הוקמו ורבים הורחבו. מצב זה מראה שצרפת מאפשרת לקהילה להתפתח ולקיים את ארח החיים שלה באין מפריע.

מספר המסעדות והמכולות "יהודים".

עוד מחוון לאיכות החיים של הקהילה היהודית בצרפת, התפתחות עסקי המזון ה"כשרים". בימינו קשה מאוד לספור את מספר המסעדות ואת המרכולות היהודיות. לא תמיד היה כך. במאמר שפורסם בצרפת ב2003 אף מציינים ש"3 או 4 מסעדות כשרות נפתחות כל חודש".

אם ב-1961 הייתה רק מסעדה כשרה אחת בצרפת, 4 ב-1971, ב-1991 היו 79 ו108- ב2002. סופרים "צרפתים" גם אימצו על מדפים שלמים, מוצרים כשרים. פריחת עסקים יהודים מסוג זה מראה שבצרפת, הקהילה פורחת, ואין תחת דיכוי.

סובלנות כלפי יהודים, פחות כלפי ערבים.

אם לא מספיק המדדים שהצגנו, ניתן להרחיב את תמונת המצב.

צרפת נתפסת כ"מדינה אנטישמית", מלאת ערבים, וב"שנים אחרונות יש רק ערבים שם". אם נכון שהיסטורית היא כבשה הרבה מדינות ערביות ורקמה קשרים רבים עם מדינות ערביות, מוטב להעמיד את העובדות על כנן. הגירה של ערבים לצרפת אינה דבר חדש, רוב ערביי צרפת הגיעו עם היהודים בשנות ה60. כמו כן צרפת אינה יעד מועדף להגירה. יש בה 5.9% "זרים" לעומת 9.1% בגרמניה, 11.2% בספרד  או 7.9% איטליה.

צרפת מאוד מקפידה על אכיפה ומבקרת את עצמה. כך משרד הפנים מנפיק דו"ח על גזענות וסובלנות כלפי סובלנות האוכלוסיה כלפי המיעוטים. ב2014, שיעור הסובלנות מראה שיעור של   79.9 ליהודים (גבוה מאוד), 73.6 לאפרו-צרפתים, 62 עבור יוצאי מגרב, 53 למוסלמים. למעשה שיעור הסובלנות יותר גבוה ליהודים מאשר למיעוטים אחרים. זה נוגד לגמרי את התפיסה הישראלית שצרפת מדינה אנטישמית ואת תחושת הקהילה היהודית הצרפתית.

צילום מסך 2017‏.07‏.14 ב‏.16.20.06

למה הבדל בין המורגש לבין השטח?

-אנטישמים או מתנגדים למדיניות ישראל?

ראשית עולה מהנתונים שלנו שישנה עליה של פעולות אנטישמיות כאשר יש מבצעים של צה"ל או מתח במזרח התיכון. כך למעשה ניתן לתהות אם באמת ניתן לדבר על אנטישמיות או על התנגדות למדיניותה של ישראל.

האם מתנגדי המדיניות של מדנת ישראל הופכים אותם לאנטישמיים? אם כן, סביר להניח שחלק ניכר של תושבי ישראל (לאו דווקא ערבי ישראל), בעצמם אנטישמיים. מתנגדי המבצעים הצבאים או מדיניות ימנית, אם הם לא רוב, מייצגים פן שלהם של החברה הישראלית (השמאלנים על המפה הפוליטית). האם הבעת עמדה שונה מהמדיניות של הרוב בכנסת מצביעה על אנטישמיות? התשובה היא לא. מחוץ לארץ כל עמדה נגד המדיניות הישראלית נתפסת כאנטישמית על ידי יהודים. אותם היהודים מפגינים תמיכה לישראל, אז בחזרה, מתווכחים איתם, מתנגדים להם, האם זו אנטישמיות? ייתכן שישנם כאלה שמנצלים את העימות ישראל-ערבים כדי לשרת את האנטישמיות שלהם, אך באותה מידה סביר מאוד להניח שיש גם הרבה אנשים שלא מסכימים עם מדיניותה של מדינת היהודים ולא אנטישמים בכלל.

למעשה נכוון את הדיון למקום אחר שדווקא מעיד על מצבם הטוב של יהודי צרפת. זה שהם מביעים, מפגינים את תמיכתם לישראל מראה דווקא שצרפת מספקת זכות לחופש הביטוי. התופעה היסטורית הינה צעירה.

-הפגנת זהות עם הגעתו של מיטראן.

יהודי צרפת מורכבים לרוב ממהגרים מצפון אפריקה. ב-1962 צרפת נפרדה מהשטחים הכבושים שלה באזור והיהודים מתוך בררה או מתוך לחץ מצד ערבים שראו בהם תומכי צרפת הכובשת, עברו בהמונים לצרפת כאשר חלק עברו לישראל ומיעוט בקנדה או בארצות הברית.

כבר בתוניסיה, מרוקו אבל בעיקר באלג'יריה, יהודים הקפידו לאמץ את האידאל הרפובליקני של צרפת והיו לרוב חילונים. חובה לציין שצרפת נהלה בעקיפין ובמישרין שטיפת מוח שיטתית כדי לעקור את השורשים ה"ברברים" [10] של יהודי צרפת. מהגעתם ועד תחילת השמונים, יהודים וכל בני מיעוטים בצרפת אימצו פרופיל נמוך וחיבקו את המסורת החילונית של המדינה.

ב1981 המשאל הצרפתי עשה מהפכה והנהגתו של פרנסואה מיטראן, עלו לשילטון. תפיסתו תפיסתו הפוליטית של מיטראן ורצונו "לעשות היסטוריה" הובילו אותו יותר לפתח את היחסים הבינלאומיים של המדינה מאשר לתמקד בענייני פנים של צרפת. כך, בזמן שייסד עם אחרים באירופה את ההאיחוד האירופאי, נטש את השאלות של זהות לאומית. המיעוטים הרבים של צרפת כנראה הרגישו זאת ו"פרצו" לתוך החריץ. שנות השמונים בצרפת הינן קריאה לסובלנות והעלת מודעות שישנם אזרחים מרקעים תרבותיים שונים. עם העלת המודעות הזו, המיעוטים הרשו לעצמם  להפגין את ההבדלים שלהם, את הזהויות שלהם ולא היססו לנפנף את דגל ה"גזענות" בכל הזדמנות. זה בנסיבות האלה שנולד הזרם !Touche Pas A Mon Pote ("אל תגע בידיד שלי") [11] , ארגון נגד גזענות שזכה לתמיכה רבה בתקשורת ובעולם הבידור הצרפתי.

כאישוש להשערתי שעליית השמאל לשלטון איפשרה למיעוטים לחיות את זהותם ללא חשש, אביא לדוגמא את שנות השמונים המוקדמות שבהן התחיל גל של "חזרה בתשובה" [12] . כך יהודים, דרך הרבנות (יש רק רבנות אחת, מרכזית, בפריז לכל יהודי צרפת), חזרו אל שורשיהם. אחרי שני או שלוש דורות של חילוניות, או של שמירה קלה על מסורת, יהודי צרפת לא חזרו לדת דרך אבא, אימא, סבתא או סבא שלרוב, גם הם נטשו את הדת, אלא דרך המיסיונריות של הרבנות שבאותן השנים "נפלה" ליד הזרם "לובביץ'". עם חזרתם אל חיק הדת, יהודי צרפת התחילו להסתובב עם כיפות על הראש, לפתוח עסקים בהתאם לארח החיים שלהם, הקימו בתי ספר יהודים והפגינו בפומבי את אהבתם, תמיכתם לישראל.

כאשר פתאום אני מזוהה כיהודי וכתומך בישראל, יש עלייה בתגובות אלי. חיוביות ושליליות. כל תגובה, וויכוח על המתרחש במזרח התיכון, לאו דווקא מצביע על אנטישמיות, אלא על הזדהות (עם העימות הישראלי-ערבי), על אכפתיות, ובטח לא הוכחה גורפת שיש אנטישמיות. כמובן שיש מנצלים את המצב ואת העובדה שהיהודים יותר "נראים לעין" כדי להביע את שינאתם, אבל הנתונים שהצגתי לאורך המאמר הזה מראה שצרפת לא מדינה אנטישמית. ההיפך הוא, צרפת הינה מדינה ידידותית מאוד ליהודים.

האם מיקרי שהמוסדות והארגונים הנלחמים בגזענות נקראים "נגד גזענות ואנטישמיות"? האם מיקרי שהדאגה לקהילה הקטנה (אפילו לא אחוז מהאוכלוסיה הצרפתית) מובילה לתייג את האנטישמיות בכותרות? זה לא מיקרי, גם הצרפתים זוכרחים היטב איזה עוול נעשה ליהודים בממשלת וישי, וגם היהודים יודעים היטב להזכיר את זכויותיהם כאזרחי צרפת.

אז למה, למרות הנתונים שלא מתירים ספק, נגד העובדות, יהודי צרפת מדברים על אנטישמיות? האם יש לדאוג?

כדי לענות אעזר בתיאוריה סוציולוגית של נורברט אליאס. [13]

רף סובלנות לאלימות נמוך יותר.

הסוציולוג מתאר תורת תהליך הסיביליזציה שלטענתו דרך לשלוט בכל רבדי החיים שלנו, מטקסי נמוס יומיומיים ועד תרבות השולחן. תהליך הסיביליזציה מושל כל פרט ופרט של חיי החברה ומוביל לשליטה מלאה בהתנהגות. בעקבות תהליך זה נשלטים היצרים שלנו לטובת הסדר החברתי. אליאס מסביר שאלימות חווה אותו התהליך. היא הופכת ליותר ויותר נשלטת, ליותר מעודנת ולפחות מקובלת. הוא קורא לזה "Controlled decontrolling of emotions". בשפה אחרת, רף הסובלנות שלנו לאלימות הולך ודועך. אם ארועים מסוימים נראים לנו נפוצים או משמעותיים, גם מבחינת תדירות וגם מבחינת חומרה, זה לאו דווקא כוון שהחברות שלנו אלימות יותר (או אנטישמיות יותר) אלא כוון שרף הסובלנות שלנו כלפיה נמוך הרבה יותר.

לסיכום יהודי צרפת לא חווים יותר אלימות, אלא רגישים הרבה יותר לכל ביטוי של אלימות.

עוד הסבר על הפער הקיים בין האנטישמיות המורגשת לבין העובדות בשטח, תורת בניית הנרטיב ("סיפר" בעברי").

סיפור אישי והזדהות עם עם הרדוף: הסבר זמין, אבל לרוב לא אמיתי.

המציאות אינה נתונה אלא בנויה על ידי כל אחד מאיתנו בעזרת החושים שלנו, היכולות הקוגניטיביות שלנו, היסטוריה שלנו ולפעמים בעקבות דטרמיניזם (לחץ חברתי אפשר לאמור). מארק פרימן מסביר את זה היטב:

"אנחנו בונים סידרה של סיפורים כדי לקשר את העובדות עם ההעשרות משכנעות שמסבירות את ההיסטוריה שלנו "[14]

סיפור האנטישמיות הינה נרטיב חברתי זמין ומאושש שמאפשר להצדיק מעבר לישראל מצדם של העולים ולחזק את הזהות בעזרת הדגשת הגבול בין ה"אנחנו" וה"הם".

לא קל לעבור מדינה ולעזוב את כל מה שהכרנו לטובת הלא מוכר. לפעמים המניעים פשוטים: רצון לשבור שגרה, לברוח ממצב כלכלי נתון, לברוח ממצב משפחתי לא טוב, רצון לקבל הזדמנות שנייה, ציונות (יש כאלה), רצון לפתור בעיות זהות בעזרת מעבר למדינת היהודים, לעשות עוד צעד לקראת החזרה בתשובה ולקיים את מצוות העליה לישראל, להסתכן… כל סיבה מוצדקת אבל לפעמים לא קל להסביר שינוי כל כך דרסטי לאחרים. מסע ההסברה עלול להעמיד אותנו מול הפרדוקסים שלנו או של ההחלטות שלנו. בריחה מאנטישמיות הינו הסבר מספק, איתו לא ניתן להתווכח. הרי ישראל הוקמה כדי לתת מקלט, בית לכל היהודים. בין 2007 לבין 2012, עבדתי עם עולים מצרפת. הפערים בין הנרטיב בנוי בדיעבד כדי להסביר את עלייתם ארצה לבין הקשיים הממשים שלמעשה הביאו אותם לעבור מדינה עצום. לפעמים משבר בזוגיות הובילה את הבני זוג לעבור לישראל בתקווה ש"הכל יסתדר". במקרים רבים קשיים עם אחד הילדים, שהתגלה כ"לא מתאים לשום מסגרת", הובילו את המשפחה לחשוב שישראל תספק לו סביבה טובה יותר או לפחות "הזדמנות שנייה". ישנם כאלה שעזבו את צרפת אחרי שפשטו רגל או נקלעו למצב כלכלי קשה. ביניהם עלו ארצה מבלי "להסדיר" את החובות. כך ישראל עבורה מקלט "משפטי".  הסיבות האמיתיות, הנסתרות לעליה רבות, מגוונות אך הנרטיב הוא המכנה המשותף: האנטישמיות. יש פה ושם כמה כמה יהודים שהתחזקו, התחילו להביע את עצמם יותר ויותר בהקשר לישראל, זה גרם להתנגשות בין ארח החיים החדש לבין הרבגוניות הצרפתית והעמדות השונות שפוגשים שם.

סיפור קטן כדי לסיים.

אסיים את המאמר בסיפור קצר ומאוד משמעותי. הליגה נגד השמצה (ADL), פרסמה את רשימת המדינות האנטישמיות ביותר. כמובן שצרפת הופיעה שם אבל במקום….שני. למעשה יוון הינה, לפי הארגון נמכובד, המדינה הכי אנטישמית באירופה. הדו"ח עורר בי עניין רב והתחלתי לחקור את הנושא. בראשית הופתעתי מאוד לגלות שהמדינה הכי אנטישמית באירופה סופרת לחיקה רק 5300 יהודים. תיארתי שמצבם אנוש אם ה-ADL מדרגת את יוון במקום ראשון ואז קראתי את השורות הבאות:

"למרות שאין ספק שאנטישמיות קיימת ביוון, מעט תקריות אנטישמיות דווחו במדינה "[15]

מעניין, יש אנטישמיות במדינה יש 0.045% של יהודים והיא בכלל לא באה לידי ביטוי… משם המשכתי, רציתי לשמוע מה קורבנות האנטישמיות הנוראית הזו אומרים. כך, בעיתון "The Papas post" של ה-21 למאי 2014, נתקלתי בדבריו של ויקטור אליעז, מזכיר של ועדה המרכזית של הקהילה היהודית ביווןי:

"למרות הסקר שמראה שיעור גבוה של אנטישמיות, חובה לציין שב4- שנים אחרונות, לא הייתה כל אלימות אנטישמית נגד אנשים או מוסדות יהודים."[16]

לאנטישמיות פנים רבות. לפעמים ממשית ורצחנית. כך הייתה בגרמניה הנאצית. לפעמים מורגשת אך לא ממשית, כמו עבור יהודי צרפת בימינו. לפעמים לא מורגשת אך ממשית, כך יהודי צרפת, חילוניים ואזרחים למופת, במלחמת העולם השנייה, לא דמיינו לשנייה שמולדתם "תמכור" אותם לאוייב הנאצי.

חשוב להלחם בה, בכל הכוח, עם זאת גם חשוב שלא להפוך לעם פרנואידי.

[1] עמית ולדמן | חדשות 2 | 16/04/2015

[2] סמדר פלד, מגזין חדשות 10 10/07/2016.
[3] Anti Defamation League

Rising Anti-Semitism in Europe: History Repeating Once Again,Abraham H. Foxman,The world Post [4]

[5] ישנם כ475000 יהודים בצרפת וכ7000000 "מהגרים" או בני "מהגרים".

[6] נכון לשנת 2015, למרות שהמספרים של השנה הזו נוטים ללכת כנגד ההשערות שלי, הרי היו בצרפת בשנה הזו הרבה מיקרי אנטישמיות ופעולות טרור. למרות זאת, העשרות שלי עמדות במבחן הסטטיסטי.

[7] Intolerance, Prejudice and Discrimination: A European Report

[8] •Confédération française de l'encadrement – Confédération générale des cadres (CFE-CGC)
•Confédération française démocratique du travail (CFDT)
•Confédération française des travailleurs chrétiens (CFTC)
•Confédération générale du travail (CGT)
•Confédération générale du travail – Force ouvrière (CGT-FO)

[9] קהילתים, לובביץ', אורתודוקסים, מטעם הרבנות, Ozar Torah, ואורט.

[10] תושבים קדומים של צפון אפריקה ליפני הכיבוש הערבי-מוסלמי.

[11] יש מספרים שרציחתו של ערבי צרפתי, עזיז מדאק, זרז את תהליך הקמה של הארגון. הארלם דזיר, ערבי צרפתי, שיוביל את המפלגה הסוציאליסטית בשנות אלפיים ויהיה בהמשך לפוליטיקאי בולט בצרפת, היה ראש הארגון הראשון של "אל תגע בידיד שלי".

[12] Lucine Endelstein, Les juifs originaires d'Afrique du Nord, acteurs du développement du commerce cacher aujourd'hui. Itinéraires professionnels et stratégies de localisation (Paris, 19ème ), octobre 2003.

[13] Elias, N. (1939) Über den Prozess der Zivilisation: Soziogenetische und psychogenetische Untersuchhungen. vol. 1: Wandlungen des Verhaltens in den weltlichen Oberschicten des Abendlandes; vol. 2: Wandlungen der Gesellschaft. Entwurf einer Theorie der Zivilisation. Basel: Verlag Haus zum Falken. = The Civilizing Process. Vol. 1: The History of Manners, Oxford: Blackwell, 1969; Vol. 2: State Formation and Civilization, Oxford: Blackwell, 1982

[14] Mark Freeman, Rewriting the Self: History, Memory, Narrative (Critical Psychology) , Routledge,1993.

[15] Daniel Perdurant ACTA NO. 7–Jerusalem: SICSA, 1995©Antisemitism in Contemporary Greek Society

[16] GREGORY PAPPAS "Don’t Believe What You See in ‘Anti-Semitism’ Poll Results, Say Greece’s Jews" MAY 21, 2014

תגובה אחת בנושא “אנטישמיות בצרפת, השקר הגדול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.